כתיבה ספרותית – האם אפשר ללמוד להיות סופר?

בעבר הרחוק השאלה המסקרנת מי יכול להיות סופר ואילו מיומנויות וכישורים נדרשים לשם כך, כלל לא עמדה על הפרק. במלאכת הכתיבה עסקו מעטים. מעמדו של סופר היה שמור לאיש רוח או לפילוסוף מקובל בציבור, ומעטים התיימרו לייחס לעצמם תואר כה נשגב של סופר. איש לא העלה על דעתו שניתן ללמד או ללמוד את מלאכת הכתיבה. סופר היה מסוגר מרבית זמנו בחדרו, מקטרת נעוצה בפיו, שתייה חריפה הסעירה את המוזות, ורעש הנקישות עלה ממכונת הכתיבה. אלה היו ימים שבהם הקדיש הסופר את מרבית שעות יומו וחייו לכתיבה.

 

הקדמה הטכנולוגית ונגישות הציבור לכתיבה באמצעות המדיה החברתית הובילו בעשור האחרון להתפתחות מגמה מעניינת בשוק הספרים. יותר ויותר כותבים חשים בשלים וראויים לעסוק בכתיבה ספרותית. סדנאות כתיבה למיניהן צצות כפטריות אחרי הגשם והופכות לתופעה נרחבת ומקובלת. אפשר למצוא כיום אפילו סופרים אלמונים וחסרי ניסיון המציעים את שירותיהם כמדריכי סדנאות כתיבה. עבור רבים מהסופרים הפכה התופעה להכנסה צדדית ראויה, המשמשת כהשלמת הכנסה חשובה לנוכח התמלוגים הדלים בענף. דרישות הקבלה לסדנאות הן בסיסיות ביותר, ומסתכמות בחדוות כתיבה וזמן איכות פנוי אחת לשבוע במשך שעתיים.

 

העובדות בשטח מלמדות על הצלחה לא מבוטלת. יתרונות אפשר למצוא למכביר, גם חסרונות רבים. לאור זאת, במסגרת חיפושיי אחר מנחה לדוקטורט ללימודי התואר השלישי, פניתי לפני כמה שנים לפרופסור ידוע המשמש כראש החוג לספרות בפקולטה למדעי הרוח באחד ממוסדות האקדמיה החשובים בארץ, המשמש גם כעורך בכיר באחת מהוצאות הספרים הגדולות, וביקשתי לעניין אותו בעריכת מחקר אקדמי מקיף ויסודי בנושא סדנאות הכתיבה. תשובתו הייתה חד-משמעית. הנושא אינו ניתן למחקר. מגוון הסדנאות הרב ושיטות ההוראה השונות כל כך של המדריכים, כך נימק, אינם מאפשרים בסיס למחקר ראוי. דעתי כמובן שונה בתכלית, אך מסע חיפושיי אחרי המנחה האמיץ שיאמץ אותי ואת נושא המחקר המרתק, עדיין נמשך.

 

מאחר שלא השתתפתי מעולם בסדנת כתיבה, אני חש כי אוכל לתרום ולשפוך אור על הנושא רק לאחר שאתנסה בכך בעצמי. בקרוב מאוד אעביר כאן באתר רשמים ותובנות מסדנת כתיבה שבה אשתתף. עד אז אשתדל לארח כאן לריאיון את אחד המדריכים המנוסים בתחום.